בדים שאינם מתפרקים בקלות או בעלי קצב פירוק איטי מאוד הם לרוב חומרים סינתטיים העשויים מפולימרים המופקים מפטרוכימיים. חומרים אלו אינם מתפרקים בקלות על ידי תהליכים טבעיים, כגון פעילות מיקרוביאלית, אור שמש או לחות. דוגמאות נפוצות של בדים שאינם מתפרקים בקלות כוללות:
פוליאסטר: פוליאסטר הוא סיב סינתטי העשוי מפוליאתילן טרפתלט (PET), המופק מנפט. הוא ידוע בעמידותו, בעמידותו לקמטים ובקצב הפירוק האיטי שלו.
ניילון: ניילון הוא סיב סינתטי נוסף העשוי מפטרוכימיקלים. הוא חזק, קל משקל, ובעל התכלות ביולוגית נמוכה.
אקריליק: סיבי אקריליק הם סינתטיים ואינם מתפרקים בקלות. אקריליק משמש לעתים קרובות בבגדים, שמיכות ובדי חוץ.
פוליפרופילן: פוליפרופילן הוא פולימר תרמופלסטי המשמש ביישומים שונים, כולל טקסטיל. הוא עמיד בפני ממיסים כימיים רבים ובעל קצב פירוק נמוך.
ספנדקס/אלסטן: ספנדקס, הידוע גם בשם אלסטן, הוא סיב סינתטי בשימוש נפוץ בבדים ניתנים למתיחה. יש לו מתכלות ביולוגית נמוכה.
פוליאתילן: למרות שלא נעשה בו שימוש בדרך כלל בבגדים, פוליאתילן הוא חומר פלסטי בשימוש נרחב ועמיד מאוד בפני פירוק.
בדים סינתטיים אלו תורמים לדאגות סביבתיות, במיוחד כאשר הם מגיעים למזבלות או בסביבות טבעיות. בניגוד לסיבים טבעיים כמו כותנה או צמר, שיכולים להתפרק ביתר קלות, בדים סינתטיים נשארים בסביבה לתקופות ממושכות. נעשים מאמצים לפתח חלופות בנות קיימא יותר, כגון סיבים סינתטיים על בסיס ביולוגי ומתכלים או מיחזור מוגבר של טקסטיל כדי למזער את ההשפעה הסביבתית של חומרים אלו.
